למה אנו מעריכים את תנאי החום והלחות שבחדרי האמבטיה על מנת לבדוק את המזגנים שלנו
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה. יש שם אדי מים רבים, לחות גבוהה, ושינויים קיצוניים בטמפרטורה כשנכנסים למקלחת חמה. אם המנורה אינה מיועדת לתנאים אלו, האטימה שלה נפגעת. לחות חודרת פנימה, פוגעת בחוט החשמלי של המנורה – והמנורה נהרסת תוך מספר שבועות. אף אחד לא רוצה את זה.
המאבק נגד הלחות
כדי למנוע זאת, אנו מעריכים כל סדרה של מנורות בתנאי חום ולחות גבוהים. בעצם, אנו מכניסים אותן לחדר שבו הטמפרטורה והלחות גבוהות מאוד, כדי לחקות שנים של שימוש במספר מאות שעות בלבד. אנו לא מחפשים “שלמות” מדומה – אנו בעצם מחפשים את נקודת השבירה של המנורה. בדרך כלל, הלחות פוגעת באזורי האטימה שבהם הקוורץ נמצא במגע עם המתכת. אם יש אפילו חולשה קטנה, אדי המים חודרים פנימה וגורמים לחוט החשמלי של המנורה להתחמצן. כשזה קורה, ההתנגדות עולה והמנורה נהרסת. על ידי חשיפת המנורות לתנאים אלו, אנו יכולים להיות בטוחים שהן יוכלו לעמוד בעומס של המקלחת הבוקרית שלכם.
זה לא קשור רק למים
החום הוא אויב נוסף. אנו מדליקים וכובים את המנורה שוב ושוב, כדי לחקות את השימוש האמיתי בה. הזכוכית והחלקים הפנימיים של המנורה מתרחבים כשהם חמים ומתכווצים כשהם קרים. זה יוצר לחץ מכני גדול. אנו עוקבים בקפידה אחר סדקים זעירים – כאלו שאי אפשר לראות – כי אלו הם הגורמים שגורמים להרס המנורה מיד כשהיא נמצאת תחת לחץ גבוה.
מציאת הנקודה האידיאלית
זו החלק הקשה: אי אפשר פשוט להפוך את האטימה ל”צפופה מאוד”. אם נעשה זאת, המנורה לא תוכל לנשום. יהיה יותר מדי חום בחלק התחתון של המנורה, ויש סיכוי שהמנורה תימס. זו משימה של איזון. אנו מבלים הרבה זמן בתהליך הבדיקה, כדי למצוא את האטימה המתאימה – כזו שתמנע את חדירת האדים, אך עדיין תאפשר למנורה לפעול כראוי.